הרשות המבצעת- הממשלה
סמכות שיורית של הממשלה- זהו חריג לכלל שלפיו הממשלה מוסמכת לפעול רק בתחומים שהוסמכה לעסוק בהם. הממשלה מוסמכת לעשות בשם המדינה כל פעולה שאינה מוטלת בחוק על רשות אחרת. אין לפגוע בזכויות אדם מכוח סמכות שיורית, ולעניין זה נחוצה לכן הסמכה מפורשת בחוק. מוגדרת בחוק יסוד הממשלה
אחריות ממשלתית משותפת- הממשלה כולה נושאת באחריות על כל החלטות הממשלה בפני הכנסת והציבור, גם אם התנגד להחלטה מסוימת אך נותר בדעת מיעוט. אסור לשר להצביע בכנסת נגד החלטות הממשלה ואם עשה זאת ניתן לפטרו
אחריות מיניסטריאלית- השר חייב לתת דין וחשבון לכנסת במילוי תפקידו, לכל שר בממשלה אחריות למעשיו ולמחדליו ביחס לנושאים המסורים לסמכותו. לכל שר אחריות למעשים ולמחדלים של הכפופים לו בתחום משרדו, גם אם נעשו שלא בהסכמתו או/ו שלא בידיעתו. האחריות היא ציבורית או פוליטית בלבד ולא משפטית, כך שאינה גוררת הטלת אחריות פלילית או אזרחית
תקנות לשעת חירום- ניתן להתקינן רק כאשר מוכרז מצב חירום במדינה (ע"י הכנסת). מאז הקמת המדינה מוכרז בה על-ידי הכנסת מצב חירום (ההכרזה מחודשת אחת לשנה). הממשלה מוסמכת להתקין תקנה לשעת חירום לטובת הגנת המדינה, ביטחון הצבור וקיום אספקה ושירותים חיוניים. ייחודן בכך שאף שהן חקיקת משנה, הן יכולות לגבור על הוראות חוק (למעט חוקים חסינים כמו ח"י: כבוד האדם וחירותו, ח"י חופש העיסוק וח"י: הכנסת). תוקפן מוגבל לשלושה חודשים, אך ניתן להתקינן מחדש
תקנות ההגנה- שעת חירום- חלק מהחקיקה הראשית. נקבעה בתקופת המנדט הבריטי ונותרה בתוקף גם לאחר הקמת המדינה. מקנות לשר הביטחון סמכויות ביצוע רחבות כאשר צרכי הביטחון מחייבים זאת (למשל: הגבלת תנועת אדם, סגירת אזורים, הכרזה על התאגדות כבלתי חוקית, הטלת צנזורה על עיתונים וביצוע מעצר מנהלי) תוקפן מותנה בהכרזה על מצב חירום
מעצר מנהלי- מעצר מניעתי מידי. מטרתו למנוע פגיעה בביטחון הציבור/ בטחון המדינה/ זכות לחיים וביטחון של אזרחי המדינה. סמכותו של שר הביטחון להורות עליו. אין צורך בקיומו של הליך משפטי כנגד העצור, כלומר מותר לעצור אדם במעצר מנהלי גם בלי שהוא מואשם בביצוע עבירה כלשהי. צו מעצר מנהלי תקף לתקופה של 6 חודשים ובמהלך התקופה נדרש אישורו של בית משפט לקיום הצו. הליך הנתון לביקורת רבה בשל הפגיעה הקשה בזכויות ולכן חלות עליו הגבלות בחוק
|
|
|
|
|
|