חוק השבות |
מטרתו של חוק השבות: "חוק השבות, הפותח את שעריה של מדינת ישראל בפני יהודי העולם, נועד לשמור גם על אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. אופייה היהודי של המדינה יישמר רק אם רוב אזרחי הארץ יהיו יהודים". חוק השבות מכיר בזכותו של כל יהודי לעלות לישראל ולהשתקע בה. החוק מגדיר "יהודי" כ"מי שנולד לאם יהודיה או נתגייר ואינו בן דת אחרת". החוק חל גם על בני משפחתו הלא-יהודיים של יהודי. כך, יכולים לעלות לישראל ולחיות בה גם בת זוגו של היהודי, ילדיו ובני זוגם ונכדיו ובני זוגם
"כל יהודי זכאי לעלות ארצה"
זהו הסעיף הראשון של חוק השבות., אותו חוקקה הכנסת בשנת 1950. חוק השבות, המקנה זכות עליה לישראל והשתקעות בה לכל יהודי החפץ בכך, נחקק ברוח מגילת העצמאות ויישום עקרונותיה. חוק השבות מדגיש את היותה של מדינת ישראל מדינת לאום, המעניקה מעמד מיוחד לבני הלאום היהודי.
בשנת 1970 תוקן החוק ונוספו לו הסעיפים הבאים
סעיף 4ב' המגדיר מיהו יהודי לצורך חוק זה – "מי שנולד לאם יהודיה או נתגייר ואינו בן דת אחרת" וסעיף 4א' המבהיר מי זכאי לעלות לישראל מכח חוק זה - מקנה זכות עליה לבני משפחתו של יהודי, עד דרגה של נכד/ה ובן/ת זוגו/ה
סביב חוק השבות וסעיפיו התעוררו במהלך השנים מספר ויכוחים ומחלוקות: שאלת "מיהו יהודי?", שאלת זכאות ההגירה לישראל מכוח חוק השבות ושאלת הפגיעה לכאורה בזכות לשוויון של אזרחי ישראל שאינם בני הלאום היהודי
מיהו יהודי- החוק, בגרסתו הראשונה, לא הגדיר את המונח "יהודי" וניתן היה, לכאורה, לפרש אותו במובניו השונים - דת, לאום או שילוב של השניים. בעקבות פסיקותיו של בג"ץ בעתירות שהוגשו לו, אשר נגעו לשאלת "מיהו יהודי" הוכנס, כאמור, תיקון לחוק ב – 1970 שהגדיר מיהו "יהודי" לצורך חוק השבות: על-פי סעיף 4ב בחוק המתוקן יהודי הוא "מי שנולד לאם יהודיה או נתגייר ואינו בן דת אחרת". בעקבות השינוי בחוק התעוררה מחלוקת נוספת
שאלת הגיור- הויכוח הפעם התייחס לסעיף 4ב' בחוק המגדיר "יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת", ונסוב סביב שאלת הגיור. בויכוח זה באות לידי ביטוי הגישות השונות לגבי אופייה היהודי של המדינה. (האורתודוכסים אינם מרוצים מהגדרה זו והם מבקשים להוסיף למלה "נתגייר" את המלה "כהלכה" כלומר – גיור אורתודוכסי). בכך מבקשים האורתודוכסים למנוע כניסה לארץ של מי שהתגייר בחו"ל בגיור שאינו אורתודוכסי (רפורמי או קונסרבטיבי). באפריל 2005 קיבל בג"ץ את עתירתם של גיורים שלמדו בישראל לקראת גיור ו"קפצו" לחו"ל והתגיירו שם גיור רפורמי. בג"ץ קבע שחוק השבות חל על מי שעבר "גיורי קפיצה" שכאלה].
בשנים האחרונות התעורר מחדש ויכוח סביב שאלת הזכאים להיכנס לישראל מכוח חוק השבות. סעיף 4א' מקנה זכות עליה לבני משפחתו של יהודי, עד דרגה של נכד/ה ובן/ת זוגו/ה. בקרב הדתיים יש מי שמבקש לבטל את "סעיף הנכד"כדי לצמצם את מספר הלא יהודים העולים לישראל
האם חוק השבות הוא חוק מבחין או חוק מפלה
ויכוח זה מבליט את המתח שבהגדרת המדינה מדינה יהודית – דמוקרטית, המתח שבין היות המדינה מדינת לאום לבין היותה מדינה דמוקרטית, בה חיים גם אזרחים שאינם בני הלאום היהודי. על רקע זה, קיים ויכוח בין מרבית אזרחיה היהודים של מדינת ישראל (שמהווים את הרוב באוכלוסיית המדינה) התומכים בחוק השבות ורואים בו חוק מבחין; לבין רוב הערבים ומיעוט יהודים אזרחי המדינה המתנגדים לחוק, ורואים בו חוק מפלה
חוק השבות - חוק מבחין
מדינת ישראל היא מדינת לאום יהודית, ומטרת חוק השבות היא לממש את הכרזת העצמאות בדבר היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית- מדינה של העם היהודי, שרוב אזרחיה יהודים. לכן, מדינת ישראל מבחינה בין יהודים ללא יהודים ודואגת לשמירה על רוב יהודי בקרב אוכלוסייתה, כתנאי להמשך קיומה כמדינת לאום יהודית. לפיכך, חוק השבות אינו חוק המפלה את האחרים, אלא חוק מבחין המקנה עדיפות ליהודים כיוון שלגיטימי הדבר שמדינת לאום תשמור על הדומיננטיות של בני הלאום שלה, במסגרת חוק המאפשר לבני הלאום להיות רוב במדינה
חוק השבות - חוק מפלה
חוק השבות פוגע בשוויון ומפלה בין יהודים ללא יהודים. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית השייכת לכל אזרחיה ולכן אין מקום לפגוע בשוויון ולהגביל את ההגירה לישראל על רקע אתני/לאומי/דתי. כלומר, חוק השבות הוא חוק מפלה, המפלה על בסיס גזעני. על כן, יש לבטלו ולחוקק במקומו חוק שיקבע את תנאי ההגירה וההתאזרחות המתאימים למדינה דמוקרטית
"כל יהודי זכאי לעלות ארצה"
זהו הסעיף הראשון של חוק השבות., אותו חוקקה הכנסת בשנת 1950. חוק השבות, המקנה זכות עליה לישראל והשתקעות בה לכל יהודי החפץ בכך, נחקק ברוח מגילת העצמאות ויישום עקרונותיה. חוק השבות מדגיש את היותה של מדינת ישראל מדינת לאום, המעניקה מעמד מיוחד לבני הלאום היהודי.
בשנת 1970 תוקן החוק ונוספו לו הסעיפים הבאים
סעיף 4ב' המגדיר מיהו יהודי לצורך חוק זה – "מי שנולד לאם יהודיה או נתגייר ואינו בן דת אחרת" וסעיף 4א' המבהיר מי זכאי לעלות לישראל מכח חוק זה - מקנה זכות עליה לבני משפחתו של יהודי, עד דרגה של נכד/ה ובן/ת זוגו/ה
סביב חוק השבות וסעיפיו התעוררו במהלך השנים מספר ויכוחים ומחלוקות: שאלת "מיהו יהודי?", שאלת זכאות ההגירה לישראל מכוח חוק השבות ושאלת הפגיעה לכאורה בזכות לשוויון של אזרחי ישראל שאינם בני הלאום היהודי
מיהו יהודי- החוק, בגרסתו הראשונה, לא הגדיר את המונח "יהודי" וניתן היה, לכאורה, לפרש אותו במובניו השונים - דת, לאום או שילוב של השניים. בעקבות פסיקותיו של בג"ץ בעתירות שהוגשו לו, אשר נגעו לשאלת "מיהו יהודי" הוכנס, כאמור, תיקון לחוק ב – 1970 שהגדיר מיהו "יהודי" לצורך חוק השבות: על-פי סעיף 4ב בחוק המתוקן יהודי הוא "מי שנולד לאם יהודיה או נתגייר ואינו בן דת אחרת". בעקבות השינוי בחוק התעוררה מחלוקת נוספת
שאלת הגיור- הויכוח הפעם התייחס לסעיף 4ב' בחוק המגדיר "יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת", ונסוב סביב שאלת הגיור. בויכוח זה באות לידי ביטוי הגישות השונות לגבי אופייה היהודי של המדינה. (האורתודוכסים אינם מרוצים מהגדרה זו והם מבקשים להוסיף למלה "נתגייר" את המלה "כהלכה" כלומר – גיור אורתודוכסי). בכך מבקשים האורתודוכסים למנוע כניסה לארץ של מי שהתגייר בחו"ל בגיור שאינו אורתודוכסי (רפורמי או קונסרבטיבי). באפריל 2005 קיבל בג"ץ את עתירתם של גיורים שלמדו בישראל לקראת גיור ו"קפצו" לחו"ל והתגיירו שם גיור רפורמי. בג"ץ קבע שחוק השבות חל על מי שעבר "גיורי קפיצה" שכאלה].
בשנים האחרונות התעורר מחדש ויכוח סביב שאלת הזכאים להיכנס לישראל מכוח חוק השבות. סעיף 4א' מקנה זכות עליה לבני משפחתו של יהודי, עד דרגה של נכד/ה ובן/ת זוגו/ה. בקרב הדתיים יש מי שמבקש לבטל את "סעיף הנכד"כדי לצמצם את מספר הלא יהודים העולים לישראל
האם חוק השבות הוא חוק מבחין או חוק מפלה
ויכוח זה מבליט את המתח שבהגדרת המדינה מדינה יהודית – דמוקרטית, המתח שבין היות המדינה מדינת לאום לבין היותה מדינה דמוקרטית, בה חיים גם אזרחים שאינם בני הלאום היהודי. על רקע זה, קיים ויכוח בין מרבית אזרחיה היהודים של מדינת ישראל (שמהווים את הרוב באוכלוסיית המדינה) התומכים בחוק השבות ורואים בו חוק מבחין; לבין רוב הערבים ומיעוט יהודים אזרחי המדינה המתנגדים לחוק, ורואים בו חוק מפלה
חוק השבות - חוק מבחין
מדינת ישראל היא מדינת לאום יהודית, ומטרת חוק השבות היא לממש את הכרזת העצמאות בדבר היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית- מדינה של העם היהודי, שרוב אזרחיה יהודים. לכן, מדינת ישראל מבחינה בין יהודים ללא יהודים ודואגת לשמירה על רוב יהודי בקרב אוכלוסייתה, כתנאי להמשך קיומה כמדינת לאום יהודית. לפיכך, חוק השבות אינו חוק המפלה את האחרים, אלא חוק מבחין המקנה עדיפות ליהודים כיוון שלגיטימי הדבר שמדינת לאום תשמור על הדומיננטיות של בני הלאום שלה, במסגרת חוק המאפשר לבני הלאום להיות רוב במדינה
חוק השבות - חוק מפלה
חוק השבות פוגע בשוויון ומפלה בין יהודים ללא יהודים. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית השייכת לכל אזרחיה ולכן אין מקום לפגוע בשוויון ולהגביל את ההגירה לישראל על רקע אתני/לאומי/דתי. כלומר, חוק השבות הוא חוק מפלה, המפלה על בסיס גזעני. על כן, יש לבטלו ולחוקק במקומו חוק שיקבע את תנאי ההגירה וההתאזרחות המתאימים למדינה דמוקרטית
![]()
|
![]()
|
![]()
|
![]()
|